החלטה בתיק ת"א 1759-07

1.       בפני בקשה " לתיקון טעות קולמוס" בפסק הדין שניתן ביום 20/9/2011.

          לטענת המבקשת:

"מהסכום אשר נפסק לטובת המשיבה על-ידי בית המשפט הנכבד              בסך 2,025,000 ש"ח לא בוצעו הפחתות של דמי הפינוי אשר המשיבה עצמה טענה כי יש לבצען. סך כל דמי הפינוי אשר הופחתו על-ידי המשיבה מסכום תביעתה הינו 2,086,400 ש"ח.

          המשיבה מתנגדת לבקשה.

          לאחר שעיינתי בבקשה ובדברי התגובה ההדדיים, אני דוחה את הבקשה.

          בפסק הדין אין "טעות קולמוס" ואין כל טעות אחרת שיש לתקנה. מה שמבקשת עתה     "ניו-פארם"/הנתבעת הוא להוסיף לפסק הדין נושא שכלל לא נדון בפסק הדין, נושא אשר לא הובאו לגביו ראיות ולא נשמעו לגביו  טיעונים בעל-פה או בכתב; נושא אשר בסעיף 48 לכתב ההגנה הוכחש על-ידי "ניו-פארם"/הנתבעת; נושא שאינו מופיע בכתב התביעה שכנגד, בו מפרטת "ניו-פארם"/הנתבעת והתובעת שכנגד את הנושאים והסכומים שהיא סבורה שיש לקזז מהפיצוי אותו תובעת "אלקבס" בכתב התביעה.

            בדברי התגובה לבקשה לתיקון פסק דין כותבת המשיבה/התובעת/"אלקבס":

          "ייאמר מיד - דין הבקשה להידחות. כל המעיין בבקשה יכול להבחין,            על נקלה, כי אין מדובר בבקשה שנושאה תיקון "טעות קולמוס" בפסק דין, אלא למעשה בניסיון של המבקשת לבצע "מקצה שיפורים" לתצהירים  שהוגשו על ידה, לניהול ההוכחות שלה ולסיכומים מטעמה, ולבקש            מבית המשפט הנכבד להכריע בטענות חדשות שזכרן לא בא בניהול התיק,  זאת לאחר שפסק דין הפך למעשה עשוי.

          מקריאת הבקשה ניתן לסבור כי הנתבעת טענה במסגרת תצהיריה ו/או הסיכומים מטעמה, שיש לקזז סכומים מסויימים מסכום הפיצויים שיפסקו לזכות התובעת. אולם, לא כך היא. מעיון בבקשה עולה כי הנתבעת לא מפנה ולו פעם אחת לטענה מעין זו בתצהיריה ו/או בסיכומים מטעמה, ולא בכדי!!!        שכן הנתבעת מעולם לא העלתה טענה זו טרם הגשת הבקשה דנן.                   על כן, למעשה טענה זו כלל לא עמדה לפתחו של בית המשפט הנכבד עת נדרש להכריע בתובענה, ועל כן ברור כי אין המדובר ב"טעות קולמוס" הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

          ...

3.       במסגרת סעיפים 171-155, 41-35 לסיכומים, התובעת פירטה באופן מפורט ובהיר את הסעדים המבוקשים. סעדים אלו נתמכו בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת ובפרוטוקול של דיוני ההוכחות. כל הסעדים הוכחו בעדויות   ולא נסתרו.

4.       ביום 24.10.2010 הגישה הנתבעת את סיכומיה בתביעה והעלתה בו את מלוא טענותיה כנגד התביעה שהוגשה כנגדה, לרבות ביחס לפסיקת פיצויי הקיום שנתבקשו על-ידי התובעת (ראה פרק ו' לסיכומי הנתבעת). הפוך והפוך בסיכומי הנתבעת ולא תמצא כל טענה, ואף לא ראשית או בדל ראיה, בדבר קיזוז סכום מהסכום שנדרש על-ידי המשיבה, כלשהו לרבות קיזוז דמי הפינוי.

5.       על כן, ברור כי לא בכדי הנתבעת לא הפנתה בבקשה דנן, לסיכומים מטעמה   או לתצהיריה בה מפורטות הטענות החדשות המפורטות בבקשה דנן,              וכן אף לא הפנתה לחלק הרלוונטי בפסק הדין המכריע בקיזוז דמי הפינוי מסכום פסק הדין, שכן טענה זו לא נטענה על ידה במהלך ניהול התיק,      בשלב הבאת הראיות מטעמה, לא כל שכן בסיכומים מטעמה ולפיכך              אף כלל לא עמדה להכרעתו של בית המשפט הנכבד. על כן ברור כי                בית המשפט הנכבד לא התבקש ולא אמור היה להכריע בטענה כאמור,         ככל שיש טענה כאמור, ואם הייתה טענה כזו היא נזנחה לחלוטין                  על-ידי המבקשת.

6.       ככל שהנתבעת רצתה להעלות טענה זו, היה עליה לעשות כן בשלב            מוקדם יותר, ומשלא עשתה כן, אף לא בסיכומיה, צריכה להיחשב                כמי שזנחה טענותיה בעניין זה, וזאת מעבר לטענת התובעת כי טענות חדשות שעולות מפי הנתבעת רק עתה. על דרך ההשוואה וההיקש ניתן ללמוד מההלכות הידיעות בעניין זניחת טענות על ידי בעל דין במסגרת סיכומיו           - אז, ברי הוא כי לא ישמע עוד בעל הדין בטענה כי בית המשפט                      לא פסק בעניין טענה שנזנחה במסגרת דיון ההוכחות והסיכומים,        והדברים יפים ביתר שאת בענייננו עת הנתבעת מעולם לא העלתה טענות כאמור בזמן המתאים לכך, ברי כי לו היה נושא זה מועלה, ככל שהיה מועלה, הייתה בידי התובעת אפשרות ראויה להשיב לדברים אלו, לחקור לגביהם, לסכם, ולשכנע את בית המשפט".

מסכים אני עם כל הנאמר.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות "ניו-פארם"/המבקשת.